יומן הקפיטן

בשנת 1996 נסע קפיטן לצלם בקובה, התאהב ונשאר. כעבור חמש שנות מגורים, עשרים שנות עבודה וחצי מליון קילומטר, קפיטן היה ועודנו הרוח החיה שמאחורי הטיול לקובה – לגלות את האוצרות הנסתרים, להכיר את האנשים ולהינות מהשפע שהאי מציע.
אל מאלקון – המרפסת של הוואנה

אל מאלקון – המרפסת של הוואנה

בערבי הקיץ החמים של הוואנה, אל מאלקון, הטיילת, מלאה באנשים, זוגות צעירים וילדים משחקים בשעה שהאמהות יושבות בצד ומרכלות עם השכנות.
בצד אחד נוסעות בעצלתיים המכוניות העתיקות של קובה, ומעבר לחומת הבטון הילדים טובלים בים כדי לברוח מחום היום.

העבודות להקמתה של הטיילת התחילו בשנת 1901 אז הוצבו עמודי תאורה מעוצבים לאורך קו החוף. פגעי מזג האוויר, ובמיוחד הגלים העצומים שהגיעו מהים, הרסו את הפנסים ולכן הם הוחלפו בעיצוב עמיד יותר ובחומת בטון נמוכה לאורך הכביש הסלול. העבודות הושלמו בשנת 1959 והטיילת שוקקת חיים עד היום.

המאלקון נמתח לאורך כ-8 קילומטר ומקיף שלושה רבעים שונים של העיר, החל מהוואנה העתיקה ועד המנהרה המובילה לרובע מיראמאר. לאורך הרחוב ניתן לראות בניינים יפים, חלקם עתיקים יותר וחלקם פחות, שמייצגים את הסגנונות השונים ששלטו לאורך השנים בנוף העירוני של הוואנה. החל מהקסטילו דה לה ריאל פוארזה, המבצר העתיק ביותר ביותר בהוואנה, דרך הבתים המרשימים בסגנון הקולוניאלי של המאה ה- 19 ועד הבניינים המודרניים יותר, כמו מלון ריביירה, שנבנו בשנות החמישים.

למרות כל זאת, הקסם האמיתי של המאלקון לא טמון בארכיטקטורה המגוונת או בגלים שנשברים על המפרץ.
בכל יום ניתן למצוא על הטיילת דייגים מזדמנים, להם כנראה יותר חשוב לשבת עם החכה מאשר באמת לדוג משהו, חבורות של צעירים יותר או פחות וזוגות אוהבים שמנצלים את הבריזה הקרירה מהים כדי לשבת ולבלות יחד. כמו שאין טיול בקובה בלי הוואנה, כך גם אי אפשר בלי סיור לאורך המאלקון, הטיילת שהיא המרפסת של כולם.

טיפ מקפיטן – קנו לכם משהו קר לשתות ושבו על המאלקון להנות מהבריזה ומהשקיעה.