יומן הקפיטן

בשנת 1996 נסע קפיטן לצלם בקובה, התאהב ונשאר. כעבור חמש שנות מגורים, עשרים שנות עבודה וחצי מליון קילומטר, קפיטן היה ועודנו הרוח החיה שמאחורי הטיול לקובה – לגלות את האוצרות הנסתרים, להכיר את האנשים ולהינות מהשפע שהאי מציע.
קובה שלאחר פידל

קובה שלאחר פידל

לאחר מסע בן ארבעה ימים הגיע אפרו של מנהיג קובה לשעבר, המהפכן פידל קסטרו, אל סנטיאגו דה קובה לטקס פרידה אחרון. הטקס, בהשתתפות אח"מים כמו כדורגלן העבר דייגו מרדונה ומנהיגים ממדינות שונות בעולם, היה השיא של מסע האבלות האחרון של פידל ברחבי קובה. בטקס נשא דברים אחיו, ראול קסטרו, נשיא קובה הנוכחי, שאמר "הוא (קסטרו) לימד אותנו שאפשר לנצח בלי לוותר על העקרונות". בנוסף, דיבר על השנים הקשות שבאו בעקבות התמוטטות ברית המועצות בשנות התשעים ואיך קסטרו לרגע לא איבד את אמונתו בנצחון (המהפכה). רבים בקהל הזילו דמעה, נשאו שלטים "אני פידל" והריעו למילותיו של הנשיא המכהן, ראול קסטרו. אזרחים ממדינות רבות בדרום אמריקה הגיעו לקובה כדי להשתתף בתשעת ימי האבל הלאומיים שהוכרזו לאחר מותו של המנהיג האהוב, הגנרל האחרון של דור המהפכה שלחם לצד צ'ה גווארה ושחרר את קובה.

קסטרו, שהלך לעולמו בנובמבר האחרון בגיל 90, החזיק בשלטון בקובה משנת 1959 ועד 2008, תחילה כראש ממשלה ואז כנשיא. קובנים רבים למדו לראות בו המנהיג הבלתי מעורער של קובה והתקשו לדמיין את המדינה בלעדיו. רבים מהגולים שהגיעו לארה"ב ולמדינות נוספות האמינו בסיסמא "אין פידל אין בעיות", אולם המציאות הוכיחה כי האיש נותר בעל השפעה רבה מאוד גם לאחר פרישתו הרשמית לפני כשמונה שנים.

עדיין לא ניתן להכריע מה יהיו ההשלכות של פטירתו על האי ותושביו. מותו מסמן סופה של תקופה בהסטוריה של קובה, יחד עם השינויים שחלו בשנים האחרונות עם הפתיחות למערב וחידוש היחסים עם ארה"ב.
לטוב ולרע קובה מתאבלת על פידל, והאיש ופועלו הם חלק בלתי נפרד מהעבר והעתיד של המדינה הקאריבית.